Vayedaber

Baba Batra

Daf 25b

משנה: הַכּוֹתֵב נְכָסָיו לְבָנָיו צָרִיךְ שֶׁיִּכְתּוֹב מֵהַיּוֹם וּלְאַחַר מִיתָה דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אֵינוֹ צָרִיךְ. הַכּוֹתֵב נְכָסָיו לִבְנוֹ אַחַר מוֹתוֹ הָאָב אֵינוֹ יָכוֹל לִמְכּוֹר מִפְּנֵי שֶׁהֵן כְּתוּבִין לַבֵּן וְהַבֵּן אֵינוֹ יָכוֹל לִמְכּוֹר מִפְּנֵי שֶׁהֵן בִּרְשׁוּת הָאָב. מָכַר הָאָב מְכוּרִין עַד שֶׁיָּמוּת מָכַר הַבֵּן אֵין לַלּוֹקֵחַ בָּהֶן כְּלוּם עַד שֶׁיָּמוּת הָאָב. הָאָב תּוֹלֵשׁ וּמַאֲכִיל לְכָל מִי שֶׁיִּרְצֶה וּמַה שֶׁהִנִּיחַ תָּלוּשׁ הֲרֵי הוּא שֶׁל יוֹרְשִׁין.

Traduction

Si un homme bien portant veut faire de ses biens un don à ses fils, à condition qu’ils n’en auront l’usufruit qu’après sa mort, il faut qu’il écrive: ''à partir d’aujourd’hui et après ma mort (152)Le capital en nue propriétaire leur appartient dès aujourd'hui, mais ils n'en auront l'usufruit qu'après sa mort.''. C’est l’opinion de R. Juda; R. Yossé dit qu’il n’est pas nécessaire d’écrire: ''à partir d’aujourd’hui''. Si un individu donne par écrit ses biens à son fils, pour qu’il possède la nue propriété de suite, et l’usufruit après la mort de son père, le père ne peut pas les vendre, car ils appartiennent au fils (qui est propriétaire inscrit du capital); le fils ne peut pas les vendre, car ils sont entre les mains du père (qui en a l’usufruit). Si le père les a vendus, la vente est valable jusqu’à sa mort: si le fils les a vendus, l’acheteur n’a de droits sur les biens qu’après la mort du père. Si un individu a fait don de son champ à l’un de ses fils, à la condition d’avoir l’usufruit jusqu’à la mort, il peut cueillir les fruits et les donner à qui bon lui semble. S’il a laissé en mourant des fruits cueillis, ceux-ci appartiennent à tous les héritiers.

Pnei Moshe non traduit

מתני' הכותב נכסיו לבניו. ורוצה שיהא גוף הקרקע קנוי לו מעכשיו והפירות לא יאכל ממנה עד לאחר מותו:

צריך שיכתוב מהיום ולאחר מיתה. דמשמע הגוף קנוי לו מהיום והפירות לאחר מיתה ואם לא כתב מהיום לא כלום הוא דאין מתנה לאחר מיתה:

ר' יוסי אומר אינו צריך. לכתוב מהיום דזמנו של שטר שנכתב בו בכך וכך בשבת וכו' מוכיח עליו שמאותו היום התחילה המתנה דאל''כ זמן שנכתב בשטר למה הוא נכתב והלכה כר' יוסי:

לאחר מותו. שיהא הגוף נקנה לו מהיום והפירות לאחר מיתה:

האב אינו יכול למכור. בלא הבן שהגוף קנוי לבן והבן אינו יכול למכור בלא האב מפני שהן ברשות אב להפירות שקנוין לו:

מכר האב. סתם מכורין הפירות ללוקח עד שימות האב:

מכר הבן. בחיי האב אין ללוקח פירות עד שימות האב:

האב תולש. הפירות ומאכיל לכל מי שירצה בחייו אבל מה שהניח פירות מחוברין לקרקע בשעת מיתה הרי הן של הבן המקבל המתנה מפני שדעתו של אדם קרובין אצל בנו אבל הכותב נכסיו לאחר אפילו במה שהניח במחובר לקרקע בשעת מיתה הרי הוא של היורשין:

ומה שהניח תלוש. או שעומדין ליתלש הרי הוא של היורשין כלן:

הלכה: הַכּוֹתֵב נְכָסָיו לְבָנָיו כול'. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יָקִים אָעִיל עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. מֵהַיּוֹם לְאַחַר מִיתָתוֹ מַתָּנָתוֹ מַתָּנָה. מֵהַיּוֹם וּלְאַחַר מִיתָה אֵינוֹ גֵט. חֲבֵרָייָא אָֽמְרִין. כֵּן אָמַר לֵיהּ. אֵינָהּ הִיא איסרטה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. כֵּן אָמַר לֵיהּ. אֵינָהּ בַּגִיטִּין וְאֵינָהּ בַּמַּתָּנָה. אָמַר רִבִּי לָא. בְּמַתָּנָה אִם כָּתַב מֵהַיּוֹם מַתָּנָה בְרוּרָה הִיא. לְאֵי זֶה דָבָר כָּתַב בָּהּ לְאַחַר מִיתָה. לְשַׁייֵר בָּהּ אֲכִילַת פֵּירוֹת. אֲבָל בְּגִיטִּין אִם כָּתַב בָּהּ מֵהַיּוֹם כָּרוּת הוּא. לְאֵי זֶה דָבָר כָּתַב בָּהּ לְאַחַר מִיתָה. לְשַׁייֵר לוֹ גוּפָהּ. אָמַר רִבִּי בּוֹן בַּר כַּהֲנָא קוֹמֵי רִבִּי לָא. לְשַׁייֵר לָהּ מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ. אָמַר לֵיהּ. לֹא מָצִינוּ אִשָּׁה נְשׂוּאָה לָזֶה וּמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ לָזֶה. רִבִּי זֵירָא מְקַייֵם לֵיהּ וְצָוַוח לֵיהּ. בְּנֵייהָ דְאוֹרָיְתָא.

Traduction

vide

Pnei Moshe non traduit

גמ' ר' שמעון בן יקים אעיל עובדא קומי ר' יוחנן. כלו' השאלה זו הכניס לפניו ששאל לו מאי שנא גבי מתנה דכ''ע מודים אם כתב לו מהיום ולאחר מיתה דהוי מתנה ומאי שנא גבי גט דתנן בפ' מי שאחזו מהיום ולאחר מיתה אינה גט. וגרסינן להא שם הלכה ג':

חברייא אמרין כן אמר ליה. בלשון הזה השיב לו אינה היא איסרטה לא זו הדרך של גט הוי הדרך של מתנה:

כן אמר ליה. בזה הלשון השיב לו אינה כגיטין אינה כמתנה. כלומר לא כגיטין המתנה ולא כמתנה הגט והיינו הך ובלישנא בעלמא פליגי ומפרש ר' אילא טעמא:

במתנה. מכיון שכתב מהיום מתנה ברורה היא לגוף הקרקע ולאיזה דבר כתב בה לאחר מיתה לשייר לעצמו אכילת פירות כל זמן שהוא קיים ושייכא בה שפיר לומר דהאי דאמר לאחר מיתה שיורא הוי ולא חזרה:

אבל בגיטין. מכיון שכתב מהיום גט כרות וגמור הוא ולאיזה דבר כתב לאחר מיתה על כרחך לשייר לו גופה וא''כ חזרה היא דאם שייר לו גופה לאו גט כריתות הוא אלא שחזר בו מדבריו הראשונים:

ר' בון בר כהנא הקשה קמי ר' לא. אלמא לא שייך גם כן שיורא בגט דנימא לשייר לו מעשה ידיה כתב לה כן שאפילו תנשא לאחר יהיו מעשה ידיה שלו:

לא מצינו וכו'. דא''כ אכתי אגידא ביה אלא ודאי חזרה היא או דמספקא לן דילמא תנאה הוי כדמפרשינן לה התם במתני':

ר' זירא מקיים לי'. להאי טעמא והיה משבחו וקוראו בנייה דאורייתא מבוני ומקיימי התורה הוא שהוטב זה בעיניו:

תַּנֵּי. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. דִּייָתֵיקֵי מְבַטֶּלֶת דִּייָתֵיקֵי 25b אֵין מַתָּנָה מְבַטֶּלֶת מַתָּנָה. רִבִּי אַבָּא בַּר חָנָה. רִבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. כָּל שֶׁאִילּוּ יַבְרִיא וְיַחֲזוֹר בְּדִייָתֵיקֵתוֹ חוֹזֵר אַף בְּמַתָּנָתוֹ. כְּהַהִיא אַחְתֵּיהּ דְּרִבִּי חוֹנְייָא כִּתְבַת נִיכְסָהּ לְרִבִּי חוֹנְייָא. צִרְכַת וְזִבְנַת לְבַעֲלָהּ. מִן דְּדִמְכַת אֲתַא בָעֵי מֵיעוֹר עִימֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ. וְלָמָּה לָא תְבַעְתִּינּוֹן בְּחַיֵּיהָ. אֲמַר לֵיהּ. לָא בְעִית מֵעִיקְתָּהּ. אַף עַל פִּי כֵן אַפִּיק רִבִּי אִמִּי.

Traduction

(150)En tête est un passage traduit (Qidushin 4, 7), puis (Gitin 1, 6). On a enseigné que R. Simon b. Gamliel dit: un second testament peut annuler le précédent, mais une donation nouvelle ne peut pas annuler celle qui précède (151)Reprendre, au profit d'un second, un don fait déjà au premier est inadmissible, verbalement.. Selon R. Aba b. Hana, R. Yohanan et Resh Lakish disent tous deux: aussi bien qu’un homme qui a été malade et a récupéré la santé peut revenir sur son premier testament et le modifier, de même on peut revenir sur un don (et le reprendre); ainsi il est arrivé à la sœur de R. Honia, de léguer ses biens à R. Honia (son frère); mais comme elle se trouva un jour privée de ressources, elle vendit ces mêmes biens à son mari. Lorsqu’elle fut morte, le frère voulut revendiquer le don auprès du mari qui lui dit: pourquoi n’as-tu pas réclamé ces biens du vivant de la défunte? C’est que, répondit-il, je n’ai pas voulu la tourmenter durant sa maladie. Malgré cela, R. Amé les reprit, au profit du mari (preuve que l’on peut revenir sur un don).

Pnei Moshe non traduit

דייתיקי מבטלת דייתיקי. שכ''מ שכתב נכסיו לאחד וחזר וכתב לשני השני קנה והראשון לא קנה שהשכ''מ יכול לחזור במתנתו:

אין מתנה מבטלת מתנה. במתנת בריא אינו יכול לחזור בו וראשון קנה:

כל שאילו יבריא וכו'. שדין שכ''מ שאם עמד חוזר הוא וחוזר לעולם אפי' זיכה לזה בלשון מתנה:

כההיא. עובדא דאפיק רב אמי מיניה:

כתבת ניכסה. במתנת שכיב מרע:

צרכת. היתה צריכה להוצאה ומכרה לבעלה:

מן דדמכת. לאחר שמתה בא רב חונייא לעורר עם הבעל עם שטר מתנה שלו וא''ל למה לא תבעת הנכסים בחייה והשיב שלא היה רוצה לצערה בחולייה ואעפ''כ אפיק רב אמי מר' חוניא הראשון והעמיד הנכסים ביד בעלה שהרי היא יכולה לחזור במתנתה:

Baba Batra

Daf 26a

הָאוֹמֵר. טַבִּי עַבְדִּי עָשִׂיתִי בֶּן חוֹרִין. עֲשִׂיתִיו בֶּן חוֹרִין. עוֹשֶׂה אֲנִי אוֹתוֹ בֶּן חוֹרִין. הֲרֵי הוּא בֶן חוֹרִין. הֲרֵי זֶה בֶן חוֹרִין. הֲרֵי זֶה זָכָה. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. 26a וּבִלְבַד בִּשְׁטָר. יֵעָשֶׂה בֶן חוֹרִין. רִבִּי אוֹמֵר. זָכָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. לֹא זָכָה.

Traduction

vide

Pnei Moshe non traduit

האומר טבי עבדי. לאו דוקא טבי אלא איש פלוני עבדי וכן הוא בתוספ' סוף פ''ט. וגרסינן להא בפ''ק דגיטין הלכה ה':

עשיתי בן חורין וכו'. כלומר אם אמר באחד מכל הלשונות הללו ה''ז זכה העבד:

ובלבד בשטר. האי האומר דקתני כותב הוא שכותב לו א' מן אלו הלשונות בשטר ומוסר לו אבל באמירה בעלמא לא מהני:

יעשה בן חורין. ל' עתיד הוא:

רבי אומר זכה. דהכי קאמר יעשה עכשיו בן חורין בשטר זה שאני מוסר לו:

וחכ''א לא זכה. שאין זה אלא הבטחה שמבטיחו הוא לעשות אותו בן חורין לאחר זמן ובשטר אחר:

הָאוֹמֵר. שָׂדֶה פְלוֹנִית נָתַתִּי לִפְלוֹנִי. נְתוּנָה לוֹ. תְּהֵא שֶׁלּוֹ. יִנְחַל פְּלוֹנִי בִנְכָסַיי. יַחֲזִק פְּלוֹנִי בִנְכָסַיי. לֹא אָמַר כְּלוּם. תִּינָּתֵן לוֹ מַתָּנָה. רִבִּי אוֹמֵר. זָכָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. לֹא זָכָה. וְכוֹפִין אֶת הַיּוֹרְשִׁים לְקַייֵם דִּבְרֵי הַמֵּת. תַּנֵּי. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. אַף הַכּוֹתֵב דִּיאֵתֶימוֹן בְּלַעַז הֲרֵי זוֹ כְמַתָּנָה. רִבִּי חָנִין בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. חִיזַּרְתִּי עַל כָּל בַּעֲלֵי לְשׁוֹנוֹת לֵידַע מָהוּ דִּיאֵתֶימוֹן וְלֹא אָמַר לִי אָדָם דָּבָר.

Traduction

(153)En tête 2 passages traduits au (Gitin 7, 3), (et 1, 6). Si quelqu’un dit (154)Tossefta, ch. 9.: ''j’ai donné tel champ à un tel'', le don sera définitif; mais s’il a dit: ''que tel champ soit à un tel'', ou ''qu’un tel hérite de mes biens'', ou ''qu’un tel prenne possession de nos biens'', cette parole est nulle. S’il a dit: ''que le champ lui soit donné comme don'', selon Rabbi, cet énoncé équivaut à une transmission définitive; d’après les autres sages, ce n’est pas définitif. Le dire d’un moribond devra être imposé, même par contrainte, aux héritiers (ils sont tenus de remplir l’engagement du défunt). On a enseigné que R. Simon b. Gamliel dit (155)Ibid., ch. 8.: même si quelqu’un écrit un testament, en écriture non juive, cela équivaut à une donation. R. Hanina dit au nom de R. Josué b. Lévi: je me suis adressé à tous les linguistes pour savoir la signification du terme précité, et nul n’a pu me la dire. – (156)Suivent deux passages traduits, le 1er (Ketubot 9, 1) fin, le 2e ibid., (5, 8)..

Pnei Moshe non traduit

האומר שדה פלוני וכו'. בתוספתא שם:

וכופין. אם אמר כשהוא שכ''מ כופין את היורשין לקיים דברי המת:

תני רשב''ג וכו'. שם:

ולא אמר לי אדם דבר. פירושו וטעמו:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source